מנקודת המבט היומיומית, אנו רגילים לתפוס את עצמנו ואת העולם דרך רשת סבוכה של מחשבות, רגשות, דעות, שיפוטים והכללות עמם אנו נוטים להזדהות כתיאור אמיתי של המציאות.

הצעד הראשון בדרך לשינוי הוא יצירת מרווח בו ניתן להרפות בהדרגה מהדפוסים החזקים והמוכרים ולאפשר מקום פנוי בגוף-נפש לנקודת מבט חדשה.

מרווח שכזה נוצר באמצעות כלים פשוטים לויסות והרגעה של מערכת העצבים. מערכת עצבים מווסתת מאפשרת לנו לסגת מדפוסי התגובה האוטומטיים ולפנות מרחב לסיפור פנימי חדש.

המצב של מערכת העצבים האוטונומית מהווה את התשתית שעל גביה נטווים הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו בנוגע לנסיבות חיינו. אנו נוהגים לחשוב שהנסיבות החיצוניות הן הגורם לכך שאנו חושבים או מרגישים באופן מסוים אבל האמת היא שאותו סט נסיבות יכול להוליד מגוון רחב של תגובות רגשיות ומנטליות בהתאם למצב בו נמצאת מערכת העצבים הפוגשת נסיבות אלה.

 

יצירת מרווח ומערכת העצבים האוטונומית

מערכת העצבים האוטונומית היא מערכת קדומה ובסיסית מאוד אשר תפקודיה אינם נתונים לשליטתנו. תפקידה של המערכת הוא הישרדותי ובהתאם לכך היא עסוקה באופן מתמיד בסריקת הסביבה הפנימית והחיצונית בחיפוש אותות של ביטחון או סכנה.

כאשר מערכת העצבים האוטונומית מזהה סכנה ישנם שלושה נתיבי תגובה העומדים לרשותה- Fight, Flight, Freeze (FFF)- לחימה, מנוסה או קיפאון.

במאות השנים האחרונות אורח החיים של האדם השתנה דרמטית, מערכת העצבים האוטונומית של האדם לא השתנתה בכלל. מבחינה עצבית נתיבי ה-FFF הם עדיין הנתיבים העומדים בפנינו כתגובה מיידית ואוטומטית לסכנה.

אותם נתיבים עצביים שהתממשו בעבר באופן ישיר כלחימה, מנוסה או קיפאון כתגובה לאיום חיצוני ממשי, מתממשים בעולמנו בצורה של מגוון סימפטומים נפשיים כתגובה למצבי סכנה שמאיימים על שלמות הנפש, הרוח והתודעה ולא בהכרח על שלמות הגוף.

 

המשמעות של כך היא שמרבית הסימפטומים הנפשיים שאנחנו רואים כיום בעולמנו, כגון דיכאון, חרדות והתקפי זעם, הם מופעים מופנמים כרוניים של אותה תשתית עצבית קדומה שמטרתה הגנה.

פעמים רבות בניסיון לטפל בסימפטומים אלה ואחרים אנו ממקדים את המאמצים שלנו ברובד המודע, בשאיפה לשנות את הסיפורים והאמונות שמובילים להתנהגות הלא-רצויה.

למרות שהעבודה ברובד המודע היא חשובה, אין ביכולתה להוביל לבדה לשינוי עמוק ויציב. נכון יותר להבין סימפטומים נפשיים כביטויים של תגובת סכנה כרונית במערכת העצבים האוטונומית.

מתוך כך אנו יוצאים למסע של חקירה ופיענוח מתי ומדוע המערכת נתקעה במצב זה. חקירה זו מסייעת למערכת לשחרר בהדרגה את תגובות הסכנה הכרוניות באמצעות עיבוד חוויות העבר שהולידו אותן.

באמצעות טכניקות פשוטות ליישום, אנו יכולים ללמד את המערכת להפסיק להגיב לאירועי החיים מתוך ההיסטוריה הלא מעובדת שלנו, ולייצר נתיבי תגובה חדשים המגלמים את מי שאנו רוצים להיות בעולם כיום.

הוראת היוגה היא נדבך מרכזי בעבודתי הטיפולית ואני מלמדת קבוצות ויחידים, בהתאם לצרכי התלמיד/ה. אני משלבת עבודת יוגה טיפולית במגוון מצבים כגון כאבים כרוניים, בעיות גב ומפרקים, פיברומיאלגיה, חרדות, דיכאון ופוסט-טראומה. 

בנוסף לכך אני מלמדת בקורסי מורים ליוגה ומעבירה הרצאות, סדנאות וקבוצות העמקה שנתיות בתל-אביב ובעין-הוד. 

מוזמנים/ות לדבר איתי